מזונות ילדים בישראל: בין המיתוס על “הנוסחה המושלמת” לבין המציאות של הסכסוך

בסכסוכי מזונות יש אגדה נוחה אך מסוכנת מאוד: כאילו קיימת אי-שם טבלה מדויקת. מזינים את שכר האב, את שכר האם, את גיל הילד ואת מספר הימים אצל כל הורה — ומקבלים את הסכום ה”נכון”. יפה. כמעט כמו מחשבון בנקאי. אלא שלדיני המשפחה בישראל יש לזה קשר רחוק למדי.

בישראל אין נוסחה אחת שפותרת אוטומטית את שאלת המזונות. יש את הדין החל על ההורים, חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), פסיקה, הלכת בע”מ 919/15, חלוקת הזמן בפועל עם הילד, הכנסות, הוצאות, מדור, צרכים מיוחדים — ושופט שמסתכל לא על תרשים מתמטי אלא על מצב משפחתי חי.

בדיוק משום כך סכסוך מזונות לא מנצחים במשפטים יפים. מנצחים אותו בהכנה: מסמכים, חישוב, הבנה של ההוצאות האמיתיות, והיכולת להראות לבית המשפט היכן עומדים צורכי הילד והיכן עומדת עמדת מיקוח מנופחת של אחד ההורים.

החומר הזה נכתב לשני הצדדים: גם למי שמשלם וגם למי שמקבל. בלי הבטחות זולות על “חיסכון של 70%”, בלי סיפורי הפחדה ובלי ערפל אקדמי — ככל האפשר ישיר, מעשי, ו(יסלח לי האלוקים) ישראלי.

אדגיש בנפרד: בדיני משפחה כמעט תמיד מפסיד מי שמגיע להליך עם סיסמאות במקום מסמכים. “אני שילמתי הכול”, “היא לא מוציאה כלום”, “הוא מסתיר הכנסות”, “הילדים כל הזמן אצלי” — המשפטים האלה, כשלעצמם, לא שווים הרבה. הערך שלהם מופיע רק כשעומדים מאחוריהם דפי חשבון, קבלות, התכתבויות, לוחות זמנים והיגיון משפטי עקבי. תשתית ראייתית, אתם יודעים, זה מה שקובע.

מאיפה הכול מתחיל: מזונות הם זכות של הילד

הבסיס המשפטי למזונות ילדים בישראל מורכב מכמה שכבות: חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), הדין האישי החל על הצדדים, והפסיקה.

אצל הורים יהודים תופס מקום משמעותי הדין העברי בפרשנותו השיפוטית העכשווית; אצל משפחות מוסלמיות — דיני השריעה; אצל נוצרים — דיני העדה הרלוונטית. מעל לכל זה פועלת מערכת המשפט הישראלית, שכבר מזמן אינה מסתפקת בציטוט פורמלי של מקורות דתיים.

העיקר שצריך להבין לפני כל סכסוך: המזונות שייכים לילד. לא לאם. לא לאב. לא להורה שמרגיש נפגע אחרי הגירושין. אלה אינם פיצוי על בגידה, לא קנס על אופי רע של בן הזוג לשעבר ולא כלי נקמה. המזונות קיימים למטרה אחת: שהילד, אחרי פירוק המשפחה, לא ייהפך לבן ערובה במלחמה כספית של מבוגרים, וישמור ככל האפשר על רמת חיים נורמלית ודומה לזו שהכיר.

מכאן נגזרות תוצאות מעשיות לגמרי. הורים לא יכולים פשוט “להסכים” ביניהם שלא יהיו מזונות. בית המשפט יבחן הסכם כזה דרך מנסרת טובת הילד. הילד, באמצעות מי שמייצג אותו, יוכל בהמשך לדרוש עיון מחדש בסכום. ואף הורה אינו רשאי להפסיק תשלומים על דעת עצמו רק משום שלדעתו ההורה השני מתנהג לא כשורה. לטענות בעניין הסדרי השהות יש כלים משפטיים נפרדים. מזונות אינם כפתור לחץ.

זה חשוב במיוחד ללקוחות דוברי רוסית, שמגיעים לא פעם עם תפיסה מתרבות משפטית אחרת: “נסתדר בינינו, וזה מספיק”. בישראל, בכל הנוגע לילדים, הסכמה פרטית של ההורים אינה תמיד המילה האחרונה. המילה האחרונה נשארת אצל טובת הילד ואצל בית המשפט, שחייב לבחון אותה.

משטר הגילאים: ילד אחד — וארבע תקופות משפטיות שונות

בתיקי מזונות לגיל הילד יש משמעות עקרונית, לא קישוטית. אותו ילד עצמו בגיל 5, בגיל 9, בגיל 16 ובמהלך שירותו בצה”ל נמצא במשטרים משפטיים שונים. מי שלא מבין זאת, עלול לנפח תביעה או לבנות הגנה שגויה.

יש הסתייגות חשובה. במשפחות שלא חל עליהן דין דתי אישי בצורתו הקלאסית, פועלת תפיסה אזרחית: שני ההורים חייבים להשתתף בגידול הילד באופן יחסי ליכולותיהם. לכן השאלה המקצועית הראשונה בתיק מזונות אינה “כמה משלמים על ילד”, אלא איזה דין חל בדיוק על המשפחה הזו.

בפועל השאלה הזו לעיתים מכריעה את כיוון התיק כולו. טעות בסיווג הדין האישי עלולה להוביל לחישוב שגוי, לטקטיקת משא ומתן מוטעית, ולכך שהלקוח חותם על הסכם שנראה סביר רק עד הבדיקה הרצינית הראשונה.

ממה מורכבים המזונות: לא סכום אחד אלא כמה שכבות

כשלקוח שואל “כמה מזונות יפסוק בית המשפט?”, התשובה הנכונה אינה מתחילה במספר. קודם צריך לפרק את הדרישה למרכיבים. בפרקטיקה הישראלית המזונות מורכבים בדרך כלל משלוש שכבות עיקריות: צרכים בסיסיים, מדור, והוצאות מיוחדות. הטעויות צצות בדיוק היכן שמערבבים את השכבות לכדי סכום אחד יפה אך משפטית מלוכלך.

שכבה ראשונה — צרכים בסיסיים. מזון, ביגוד, הנעלה, היגיינה, הוצאות החיים השוטפות, חינוך בסיסי, הוצאות רפואה בסיסיות ושאר הוצאות הכרחיות שבלעדיהן הילד פשוט אינו יכול לחיות כראוי. בפסיקה מופיע לא פעם רף של צורכי בסיס מינימליים — בערך 1,300–1,600 ש”ח לחודש לילד, ללא מדור וללא הוצאות מיוחדות. אבל זה לא “תעריף” ולא הבטחה, אלא רף תחתון מעשי. במשפחה קונקרטית הסכום עשוי להיות גבוה יותר, לעיתים משמעותית — במיוחד אם רמת החיים לפני הגירושין הייתה גבוהה או אם לילד צרכים מיוחדים.

שכבה שנייה — מדור (רכיב הדיור). המדור הוא חלקו של הילד בהוצאות הדיור. כאן בדיוק מסתתרים לא פעם המספרים הגדולים ביותר והמניפולציות הגדולות ביותר. המדור יכול לכלול חלק יחסי משכר דירה או משכנתא, ארנונה, ועד בית, חשמל, מים, גז ולעיתים הוצאות סבירות לאחזקת הדירה. אבל מילת המפתח היא “יחסי”. הילד אינו משלם על כל הדירה. אם בדירה מתגוררים הורה אחד וילד אחד, חלקו של הילד בהוצאות הדיור מוערך לא פעם בכ-30%–40%. אם הדירה בבעלות ההורה ללא משכנתא, רכיב שכר הדירה עשוי להיעדר לחלוטין.

שכבה שלישית — הוצאות מיוחדות וחריגות. זו השכבה השנויה ביותר במחלוקת: רפואת שיניים, יישור שיניים, פסיכולוג, קלינאי תקשורת, חינוך מיוחד, שיעורים פרטיים, חוגים, קייטנות, משקפיים, מכשירי שמיעה, הוצאות על ילד עם אבחנה או צרכים מיוחדים. ההבדל המהותי מהצרכים הבסיסיים: אותן צריך להוכיח. אם בתביעה כתוב “פסיכולוג — 1,200 ש”ח לחודש”, בית המשפט ירצה לראות מסמכים: קבלות, המלצת מומחה, היסטוריית טיפול, הסכם או לפחות אישור עקבי על תשלומים אמיתיים. הערכה “בערך כמה זה עולה” היא ראיה חלשה.

כאן צריך קו דק. אסור להראות לבית המשפט ציניות כלפי הוצאות הילד. אבל גם להסכים לכל מספר רק משום שהוא מודפס בטבלה תחת המילה “ילד” — זו עבודה משפטית גרועה. הסכסוך אינו נגד הילד, אלא נגד חישוב לא מוכח.

הלכת 919/15: מה באמת השתנה

פסק הדין של בית המשפט העליון בבע”מ 919/15 הוא אחת מנקודות הציון החשובות בדיני המשפחה המודרניים. לפניו, סכסוכי מזונות רבים לילדים בגילאי 6–15 נבנו על היגיון נוקשה: המזונות ההכרחיים מוטלים על האב, ללא תלות בשכר האם ובזמן שהילדים מבלים בפועל אצל כל הורה.

בחיים האמיתיים זה הוביל לתוצאות מוזרות. למשל: הילדים מתגוררים אצל ההורים כמעט באופן שווה, האב משלם אצלו על מזונם, חדרם, ביגודם והוצאותיהם השוטפות — ובמקביל משלם לאם כאילו הילדים מתגוררים רק אצלה. מבנה כזה יכול היה ליצור לא איזון אלא נטל כפול.

ב-919/15 אמר העליון דבר פשוט אך חשוב מאוד: לגבי ילדים בגילאי 6–15 שני ההורים משתתפים בנשיאת המזונות, וחלוקת החובה צריכה להתחשב בהכנסות היחסיות, בכלל מקורות הכספים, בחלוקת זמני השהות בפועל ובתמונה המשפחתית הכוללת.

אבל יש כאן ניואנס שלקוחות רבים לא שומעים. 919/15 אינו אומר איפוס אוטומטי של מזונות במשמורת משותפת, ואינו אומר שהאב כבר לא חייב דבר. פסק הדין לא הכניס נוסחת קסם. הוא נתן לבית המשפט כלי גמיש יותר — ובאותה נשימה הרחיב את שדה המחלוקת. כך, שני תיקים דומים כלפי חוץ עשויים להסתיים בסכומים שונים. זו לא תקלה של המערכת. זו המציאות שלה היום. לכן אחרי 919/15 חשיבות ההכנה המשפטית לא קטנה — היא גדלה.

בדיוק משום כך המשפט “לחבר שלי היה בדיוק אותו דבר, והוא לא משלם כלום” כמעט חסר תועלת בדיני מזונות. לחבר יכלו להיות שכר אחר, הסדר שהות אחר, שופטת אחרת, דירה אחרת, גיל ילדים אחר וראיות אחרות לגמרי. דיני המשפחה אוהבים פרטים. לפעמים פרט אחד שווה אלפי שקלים בשנה.

דוגמה ממחישה: שתי הכנסות, שתי גרסאות חיים

תרחיש 1 — הכנסות שוות ו-50/50 אמיתי. לזוג שני ילדים, בני 8 ו-11, המתגוררים שבוע אצל האב ושבוע אצל האם, ושני ההורים משתכרים כ-10,000 ש”ח נטו. לכל אחד דיור, ציוד לילדים ותשתית יומיומית תקינה. במצב כזה בית המשפט עשוי בהחלט להגיע למסקנה שתשלום חודשי קלאסי מהורה אחד לשני אינו נחוץ — כל אחד נושא בהוצאות בזמן שהילדים אצלו, וההוצאות הנוספות (חינוך, חוגים, רפואה, קייטנות) מתחלקות שווה בשווה או לפי מנגנון אחר שיקבע בית המשפט.

תרחיש 2 — הזמן שווה, הכסף לא. הילדים עדיין אצל שני ההורים באופן שווה, אבל אחד משתכר 18,000 ש”ח נטו והשני 9,000. פורמלית הזמן 50/50, אך המציאות הכלכלית שונה. בית המשפט אינו חייב לומר “מאחר שהילדים אצל שניהם זמן שווה — אין מזונות”. הוא יבדוק שלא נוצר מצב שבו אצל הורה אחד הילד חי ברמה אחת ואצל השני במחסור מתמיד. במצב כזה ייתכן תשלום מאזן או חלוקת הוצאות מיוחדות בחלק גדול יותר על ההורה החזק.

תרחיש 3 — 50/50 על הנייר וחיים אחרים לגמרי בפועל. אחד הסיפורים השכיחים. בהסכם כתוב “משמורת משותפת” ו”זמן שווה”, אבל בפועל הילד חי אצל האם והאב מופיע מדי פעם. הנייר יפה, המציאות אחרת. בתיקים כאלה בית המשפט מסתכל לא רק על נוסח ההסכם אלא על ההתנהגות בפועל: היכן הילד ישן? מי לוקח אותו לרופא? מי קונה ביגוד? מי בקשר עם בית הספר? מי באמת נושא בהוצאות? ההתכתבויות, הודעות בית הספר, רישומים רפואיים, תמונות ולוח השהות — כל אלה הופכים פתאום מזוטות יומיומיות לראיות.

בחירת הערכאה: בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני

בישראל סכסוך מזונות עשוי להגיע לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני — בכפוף לסמכות הדתית הרלוונטית. עבור הלקוח זו אינה פרט טכני אלא שאלה אסטרטגית. עורכי דין מנוסים מכירים את המגמה הכללית: בית המשפט לענייני משפחה נוטה לחשוב בהיגיון אזרחי-חברתי יותר, ומפרק בקפידה רבה יותר את צורכי הילד; בית הדין הרבני לא פעם מסתכל על המזונות באיפוק רב יותר ועשוי להיות נוח לשלם. זה אינו כלל ברזל ואינו ערובה לתוצאה — הרכב קונקרטי, עובדות קונקרטיות ומסמכים קונקרטיים יכולים לשנות את התמונה.

מכאן צמח “מרוץ הסמכויות” הישראלי המפורסם: מי שיזם ראשון ונכון את ההליך וקיבע ערכאה נוחה — זוכה לעיתים ביתרון טקטי משמעותי. לפני הגשת תביעות משפחה נדרשת בדרך כלל בקשה ליישוב סכסוך. היא נראית שלווה, אך במובן האסטרטגי משמעותה יכולה להיות רצינית מאוד. לכן תמרונים עצמאיים מסוג “קודם אגיש משהו, ואז נסתדר” מסתיימים לא פעם ביוקר.

בתיקי משפחה הטעות הדיונית הראשונה לרוב אינה נראית ביום שבו נעשתה. היא מתגלה מאוחר יותר — כשמתברר שהתיק נמצא בערכאה הלא נכונה, עם תמהיל התביעות הלא נכון וללא היתרון הדיוני. לכן עוד לפני הצעד הראשון צריך להבין לא רק “מה אני רוצה”, אלא איפה, מתי ובאיזה אופן נכון להגיש זאת.

כשהמשלם לא משלם: ביטוח לאומי ומנגנוני אכיפה

בישראל מקבל המזונות לא תמיד נשאר לבד מול החייב. כשיש פסק דין, אפשר לפנות לביטוח לאומי, ובתנאים מסוימים המדינה מתחילה לשלם במקום החייב, ולאחר מכן גובה ממנו את הכסף. אבל חשוב לא לבלבל: הביטוח הלאומי אינו תמיד משלם את מלוא הסכום שנקבע בפסק הדין — הוא פועל לפי טבלאות ותנאים משלו, ולעיתים קרובות התשלום נמוך מהסכום השיפוטי. את ההפרש אפשר לגבות בנפרד, אבל זו כבר עבודה נפרדת.

עבור החייב, פנייה לביטוח לאומי היא בשורה רעה. זה לא “שהמדינה תשלם ואני אסתדר אחר כך”. מכאן נכנסת לפעולה מערכת גבייה: הגבלות, עיקולים, אמצעי הוצאה לפועל, עיכוב יציאה מהארץ אפשרי וצבירת חוב. בחובות מזונות המכונה הממשלתית יודעת להיות סבלנית ולא נעימה.

לכן אם מצבו הכלכלי של המשלם אכן השתנה, הדרך הנכונה אינה להפסיק לשלם בשקט אלא להגיש בזמן בקשה מנומקת לעיון מחדש. בית המשפט אינו אוהב עשיית דין עצמית. במיוחד כשמדובר בילדים.

עיון מחדש במזונות: מתי הסכום עשוי להשתנות

המזונות אינם חקוקים באבן. אפשר לעיין בהם מחדש אם חל שינוי מהותי בנסיבות, שלא היה ידוע או לא ניתן היה להביאו בחשבון באופן סביר בעת ההחלטה או ההסכם המקוריים. דוגמאות קלאסיות: מחלה קשה, אובדן כושר עבודה, אבטלה אובייקטיבית וממושכת, שינוי משמעותי בהכנסות, לידת ילדים נוספים, שינוי מהותי בזמן השהות בפועל, צרכים רפואיים או חינוכיים מיוחדים, מעבר למשטר גיל חדש.

אבל לא כל אי-נוחות היא שינוי מהותי. ירידה קטנה בהכנסה, מעבר מרצון לעבודה פחות משתלמת, הוצאות גיל רגילות או יחסים גרועים עם בן הזוג לשעבר — בדרך כלל אינם עילה מספקת לעיון מחדש. והכי חשוב: כל עוד בית המשפט לא שינה את ההחלטה, ההחלטה הישנה ממשיכה לחול. אסור להחליט לבד ש”מעכשיו אני משלם פחות”. יוזמה כזו הופכת מהר לחוב, ריבית, אמצעי הוצאה לפועל ועמדה חלשה מאוד בבית המשפט.

מצב בינלאומי: כשאחד ההורים עזב את ישראל

משפחות מודרניות חיות לעיתים נדירות בתוך סכמה משפטית אחת ויפה. הורה אחד עשוי להיות בישראל, השני בקנדה, גרמניה, ארה”ב, רוסיה או אוקראינה. חובת המזונות אינה נעלמת מכך. אם יש פסק דין ישראלי למזונות, אפשר לנסות לאכוף אותו בחו”ל דרך מנגנונים בינלאומיים, לרבות אמנת האג בעניין גביית מזונות בינלאומית והליכי הכרה ואכיפה. זו אינה דרך מהירה או פשוטה, אך במספר מדינות היא בהחלט עובדת.

סיפור אחר לגמרי הוא כשהילד הוצא לחו”ל תוך הפרת הסדרי המשמורת או בלי הסכמת ההורה השני. אז שאלת המזונות הופכת לחלק מבעיה רחבה יותר: העברת ילד בינלאומית, ולעיתים אמנת האג 1980. במצבים כאלה צריך לפנות לעורך דין לפני ההמראה, ולא אחרי שהמטוס כבר נחת. למשרדי כבר יצא להפעיל דרכים יצירתיות למדי כדי להחזיר לישראל ילדים “חטופים” — או ליתר דיוק, ילדים שהוצאו ללא הסכמת ההורה השני.

הגנה מפני תביעה מנופחת: ארבעה קווי עבודה

תביעות מזונות מנופחות אינן נדירות. לעיתים זו טקטיקה מודעת, לעיתים פחד של ההורה שנשאר עם הילד ואינו מבין כיצד יחיה הלאה, ולעיתים פשוט הכנה גרועה. בכל מקרה, הגנה נכונה אינה נבנית על צעקה “היא משקרת” או “הוא מסתיר”, אלא על פירוק מדויק של המספרים:

• לפרק את כל הדרישות לקטגוריות. צרכים בסיסיים בנפרד, מדור בנפרד, הוצאות מיוחדות בנפרד. בלי זה, אותו סעיף עצמו נספר בקלות פעמיים — מזון, למשל, יכול להופיע בסכום הבסיסי ואז שוב בתוך “הוצאות כלליות לילד”. כפילות היא אחת הדרכים השכיחות לנפח תביעה באופן מלאכותי.
• לבדוק ראיות. אין קבלות, אין דפי חשבון, אין הסכמים, אין המלצות רפואיות — סימן שהסעיף חלש. ככל שהסכום גבוה יותר, כך הדרישה לראיות גבוהה יותר.
• להשוות לרמת החיים הקודמת של הילד. המזונות נועדו לשמר רמת חיים נורמלית, לא להפוך את הגירושין לרגע של “שדרוג” חד על חשבון ההורה השני. דרישה פתאומית לבית ספר פרטי, חמישה חוגים וקייטנת פרימיום מחייבת הסבר.
• להבין את ההקשר האסטרטגי. תביעת מזונות צועדת לא פעם לצד מאבק על משמורת, על דירה, על חלוקת רכוש או על לחץ במשא ומתן. עורך דין טוב קורא לא רק את טבלת ההוצאות, אלא גם מדוע הוגשה דווקא עכשיו.

לעיתים התשובה הנכונה לתביעה מנופחת אינה מסמך רגשי ארוך, אלא טבלה רגועה: דרישה, ראיה, תשלום בפועל, כפילות, סכום סביר. בבית המשפט לענייני משפחה טבלה מסודרת תמיד נשמעת משכנעת יותר מעשרה עמודים של האשמות הדדיות.

מה לאסוף לפני הייעוץ

הייעוץ הראשון בענייני מזונות פורה הרבה יותר כשהלקוח מגיע לא רק עם רגשות אלא גם עם מסמכים. מינימום נדרש:

• תלושי שכר של 6–12 החודשים האחרונים;
• דפי חשבון בנק לאותה תקופה;
• מסמכי הכנסה של עצמאי או בעל עסק; דוחות מס רלוונטיים;
• מסמכי שכר דירה, משכנתא, ארנונה, ועד בית והוצאות שוטפות;
• קבלות על הוצאות הילד: בית ספר, גן, חוגים, טיפולים, קייטנות;
• מסמכים רפואיים של הילד אם יש צרכים מיוחדים;
• הסכמים או החלטות על הסדרי שהות; התכתבויות, הודעות מבית הספר ולוחות זמנים המעידים על מעורבות בפועל.

מילה על ההתכתבויות: היום חצי מתיק המשפחה חי בוואטסאפ. מי לקח את הילד, מי ביטל מפגש, מי קנה תרופה, מי דיבר עם בית הספר — כל זה נראה לרוב מההודעות. אבל כל מה שעוזר לכם יכול לעזור גם לצד השני. לכן בתקופת סכסוך כדאי לכתוב כאילו כל הודעה תונח יום אחד לפני השופט. כי לא פעם כך בדיוק קורה. ועוד עצה מהשטח: אל תביאו לעורך הדין אלף צילומי מסך ללא סדר — מוטב פחות, אך לפי תאריכים, עם הסבר מה כל מסמך מוכיח.

במקום סיכום

סכסוך מזונות אינו תחרות מי יקרא להורה השני “קמצן”, “חסר אחריות” או “מניפולטיבי” בקול רם יותר. בעבודה משפטית טובה מתרגמים רגשות לעובדות, עובדות לראיות, וראיות לעמדה ברורה.

כן, כסף חשוב. לפעמים הפרש של 800 או 1,500 ש”ח בחודש הופך לאורך שנים לעשרות אלפים. כן, אסור להיות נאיבי ולחתום על כל מה שמניחים על השולחן תחת המילים היפות “למען הילד”. אבל גם להפוך את הילד לשורה חשבונאית — זו אסטרטגיה גרועה. המטרה הנכונה: להגיע למבנה הוגן, מוכח ויציב — כזה שמתחשב בטובת הילד וביכולות האמיתיות של ההורים ואינו יוצר קרקע למלחמה חדשה כל כמה חודשים.

כך בדיוק אני מסתכל על תיקי מזונות: לא כקרב חד-פעמי על מספר יפה, אלא כמבנה שצריך לעמוד במבחן החיים. הכנסות משתנות, ילדים גדלים, יחסים מתקלקלים ומשתפרים, נוצרות משפחות חדשות. החלטה טובה צריכה להיות מדויקת מספיק היום וסבירה מספיק מחר.

בטיפול בתיקי מזונות ומשמורת במשרדנו עוסק מחלקת דיני המשפחה. לתיאום פגישת ייעוץ: 077-717-7272 או דרך הטופס באתר.

חומרים קשורים: משמורת והסדרי שהות  ·  גירושין בבית המשפט לענייני משפחה  ·  גירושין בבית הדין הרבני.

החומר הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ משפטי פרטני. בדיני המשפחה בישראל אותה נוסחה עצמה עשויה לפעול אחרת בהתאם לעובדות, לראיות, לחלוקת הזמן בפועל, להכנסות ולהתנהגות הצדדים.